יוצאים לדרך. לאט אבל בטוח - הקרקע נשמטת מתחת לקואליציית נתניהו

ראש הממשלה הוא שועל פוליטי עם חושים של חיה. עכשיו הוא משוכנע שהוא חיה נרדפת. הוא הבין משפת הגוף של אשר, מלשונו הדיפלומטית ותשובותיו המתחמקות, שמאחורי מסך העשן יש אש. אם תוסיפו לזה אם העובדה שהאופציה של ממשלה בתמיכת הסיעות הערביות חיה ובועטת, למרות הווטו של ליברמן, תקבלו את הפאניקה של נתניהו. אה, שכחתי: צריך להוסיף גם את מה שהוא סופג בבית, מהמשפחה הגרעינית (ליטרלי). התבשיל שמוקדח כאן, בתוך סיר הלחץ הזה, לא מריח טוב.

יעקב אשר פגש גם את גדי איזנקוט. מגעים נוספים מתנהלים בין הצדדים בערוצים שונים. הוחלט להקים צוותי מו"מ. כל זה, לפני שאנחנו יודעים מה זומם אביגדור ליברמן. כי אותו, אף אחד לא מצליח ממש להבין. האם קורה משהו בין ליברמן לנמסיס המושבע שלו, אריה דרעי? הרי שני אלה ניהלו את המדינה פעם. היו תאומים שהופרדו בלידתם. אותו זקן, אותה בלורית שיער. מאז קרו כמה דברים. האם זה הפיך? האם ש"ס תצטרף לחרדים האשכנזים במידה ותושג פריצת דרך? הספקולציות האלה, שאין לי עליהן תשובות מדויקות, מטריפות את הדעת המוטרפת מלכתחילה בסביבת ראש הממשלה. התוצאות ניכרות לעין ולאוזן.

בצד השני, בגוש השינוי, מצב מורכב. על גבול המבוכה. הם הבטיחו שבליל הבחירות, בשעה 11 בלילה, הם יתאספו ויחליטו מה בדיוק עושים. במקום זה, הם מתבחבשים עד רגע זה. כן חרדים, לא חרדים, כן ערבים, לא ערבים. ליברמן מטיל וטו על הערבים, נפתלי בנט שותק, אבל לא רואה בעין יפה ממשלה עם החרדים, יאיר גולן עם העמדה שלו ואיזנקוט תקוע באמצע.

מכולם, הכי מפליא אותי ליברמן. האיש הזה ניהל מו"מים פוליטיים יותר מכל אדם אחר על המפה, חוץ מנתניהו. מה הוא חשב לעצמו שיקרה ביום שהוא יודע שאין אופציה לממשלה עם הערבים? שהחרדים ייפלו לזרועות גוש השינוי, יצניעו את דרישותיהם ויפסעו חבוקים עם יאיר גולן ואיתו אל האופק? קרה ההיפך. המחיר של החרדים עלה לשמיים.

ביקשתי ממישהו שמבין בזה ונמצא עמוק בתוך זה, שיסביר לי את הנרטיב של ליברמן, שמתעטף בשתיקה מאז הבחירות. הנה התזה: "באו המנליסים", הסביר המסביר, "ואמרו לנו שהם לא רואים אף אחד ממטר, הם מביאים ממשלה של גוש 48 פלוס רע"מ ומשביעים אותה על הראש של כולם. נראה מי יעז להתנגד".

הבעיה שלהם הייתה אחד, ליברמן. הוא שונא אירועים כאלה. אז הוא כינס מסיבת עיתונאים ושפך מי קרח, שלא להגיד חומצה, על התוכנית הזו. לליברמן חשבון ארוך עם איזנקוט. היו להם לא מעט מריבות כשאחד היה שר הביטחון והשני רמטכ"ל, אבל בתקופה ההיא הם שמרו אותן בתוך החדר. עכשיו זה פרץ החוצה. גם קמפיין "המפלגה הגדולה" של איזנקוט העלה לליברמן את הסעיף. המולדובני אוהב את הנקמה שלו קרה, אבל לא מתנגד אליה גם אם היא חמה. עכשיו חם.

איזנקוט מצא את עצמו משחק צ'יקן עם האיש שלא כדאי לשחק נגדו צ'יקן. כדי לא להיראות דובון לא־לא, ליברמן הציע פתרון חלופי: פשרה עם החרדים. מבחינתו, זוהי כוס התרעלה. הוא הסכים לבלוע אותה. הבעיה היא שהחרדים הם הציפור שעל העץ. אתה יכול לבזבז איתם את כל המנדט ולגלות בסופו שהם פרחו ברגע האחרון לאקליפטוס של ביבי. זו מתכונת של ריסוק הסיכוי להחלפת ממשלת החורבן והצלתה של ישראל.

אביגדור ליברמן צריך לדעת דבר אחד ברור ופשוט: אם התעלול הזה יעלה לישראל בסבב בחירות נוסף, לא תהיה על כך מחילה או כפרה. זה יהיה לדיראון עולמי העולמים. מכיוון שאני מכיר את האיש כמה עשרות שנים, וקוראי הטור הזה מכירים את הערכתי אליו, אני מעדיף כרגע את ההנחה שהוא יודע משהו (משמעותי) שאנחנו לא.

מה הסיכוי מול החרדים? יש תזה, רביב דרוקר הציג אותה באופן משכנע, שאסור לבזבז איתם זמן. החרדים תמיד יעדיפו את ביבי והימין. מצביעי ש"ס (אלה שנותרו) ביביסטים יותר מינון מגל. מכונת הרעל תעשה את כל היתר. אסור לבנות עליהם.

יש גם תזה הפוכה: החרדים הלכו עם נתניהו כל הדרך, אבל לא הגיעו לשום מקום. תדמיתם בציבוריות הישראלית בשפל המדרגה. נכון לרגע זה, הם בנקודת השפל העמוקה ביותר בכל הזמנים, אם נתעלם לרגע מגזירות 2003 שהשית עליהם שר אוצר בשם נתניהו. בלשונו של ליברמן, "שום דבר טוב לא מאיים עליהם".

גם אם הם יצליחו לבזבז לאיזנקוט את המנדט ולכפות בחירות נוספות, הם לא יראו שום דבר בחצי השנה הקרובה. מעצרי העריקים יימשכו, הכספים שנעצרו לא יחודשו, בחודשים הקרובים רשתות חינוך וישיבות יקרסו. הם חייבים פתרון, הם חייבים אותו מהר, ולראשונה אי פעם הצד היחיד שיכול לנפק להם אותו הוא גוש השינוי.

בינתיים העסק התייצב. בשבוע הבא יוחלף יו"ר הכנסת וימונה לתפקיד מתן כהנא. סא"ל במילואים, טייס קרב, חובש כיפה. אביגדור ליברמן קיבל בינתיים את ועדת החוץ והביטחון ורועי פולקמן את הוועדה המסדרת. העסק מתחיל לזוז, לאט אבל בטוח. הקרקע נשמטת מתחת לקואליציית נתניהו. זה הופך את המצב למסוכן יותר. הרבה יותר.

מי שעוקב אחרי בנימין נתניהו לאורך זמן, מזהה את ההתדרדרות. המאבקים האימתניים בינו לבין הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, מחדדים את הסכנה. זה קרה לפני הבחירות, זה קורה גם עכשיו. איזנקוט וליברמן דרשו מנתניהו אתמול לא להפעיל את מערכת הביטחון ולא להכניס את מדינת ישראל להרפתקאות שאינן מחויבות המציאות ונדרשות להגנה מיידית, בתקופת הביניים. רק זה אילץ את נתניהו להזמין אתמול את איזנקוט לעדכון ביטחוני. האיש, כפי שנכתב כאן די מזמן, לא כשיר. יודעים את זה שותפיו, יודעים את זה יריביו, יודעים את זה גם האמריקנים.

במצב הדברים הזה, כשהוא הפך את המשטרה והשב"כ לארגונים פרטיים, הצורך להחליף את נתניהו הוא לא פחות מקיומי. לכל מי שעדיין מאמין בציונות הישנה ההיא. בבן־גוריון ובז'בוטינסקי. בבגין וברבין. בהיותה של ישראל מדינה יהודית דמוקרטית ליברלית שמפיצה נאורות, טכנולוגיה ויזמות, ולא משיחיות, אלימות וקיצוניות.

אני כותב כאן את כל זה, כדי להמחיש בפני ראשי גוש השינוי שאם הם לא ינצלו את ההזדמנות שנקרתה בדרכם להציל את מדינת ישראל, הם יוכתמו לצמיתות כמי שחתמו על תעודת הפטירה הגלובלית של כולנו. מרגע זה ואילך חייב כל אחד ואחד מהם לשכוח את השנאות והקנאות, את הנקמות והמהומות. להתמקד רק בדבר אחד: איך מזיזים את משפחת נתניהו מהשלטון. איך מחלצים את הפקק הרקוב שעל הפקק, שבתוכו תוססים כולנו. לפני שיתרסק.

אם זה אומר שאיזנקוט צריך להכניס את ליברמן, בנט, יאיר לפיד וגולן לעומק המו"מ, שיכניס. אם זה אומר שליברמן צריך להירגע ולהתחיל להיות שחקן קבוצתי, שיירגע. בנט, שלא אומר הרבה, העניק (לדברי אנשיו) מרווח תמרון לאיזנקוט בסוגיית הגיוס והחרדים. בנט צריך להבהיר את עמדתו גם בעניין הערבים, ובעיקר מנסור עבאס.

אם אני מבין נכון את המצב, אם מה שיפריד בין מנסור לבין הקואליציה הבאה יהיה הכרה בחמאס כארגון טרור, זה יקרה. גוש השינוי פלוס עבאס, נותן 56 מנדטים. 3 יותר מגוש נתניהו. זה רוב ברור. אם תושג הבנה עם אגו"י והיא תימנע בהצבעה, יש גם רוב יהודי. אין דבר מאזן וטוב יותר מקואליציה שבצד שלה מפלגה ערבית ובצד השני מפלגה חרדית. הערבים והחרדים משתפים פעולה בכנסת שנות דור. כמעט בכל תחום. מיעוטים שמסייעים זה לזה בענייניהם. אין סיבה שלא יישבו בממשלה ביחד.

הליכוד ונספחיו מקימים עכשיו שערורייה מול האפשרות שיו"ר הכנסת יוחלף בקולותיהם של ח"כים ערבים. באמת, שערורייה שכזו. הם שכחו שבתקופת ממשלת השינוי, בכנסת ה־24, 43% מכלל ההצבעות במשכן כללו שיתוף פעולה כזה או אחר בין הליכוד לח"כים הערבים. כולל נקודות קלון כמו שיתף הפעולה בהפלת חוק האזרחות וחוק איחוד משפחות בשנים 2021 ו־2022. כולל בחירות מבקר מדינה ושיתופי פעולה רבים נוספים ששיאם בבחירת מנסור עבאס ליו"ר ועדה מיוחדת למגזר הערבי.

באותם ימים הופיע נתניהו בכבודו ובעצמו בפני הוועדה הזו (באמצעות הזום) והסביר שוב, בפעם האלף, כמה חשוב לשלב את הערבים בחברה, בשלטון, בקואליציה, בממשלה, איפה לא. וסיפר, כמובן, איך היה ראש הממשלה הראשון שהעביר החלטה היסטורית להעברת 15 מיליארד שקל למגזר. ואיך הצעירים בערערה, או בג'סר א־זרקא, או בנגב, קראו לו "אבו יאיר, אבו יאיר". כי לביבי מותר. אבל רק לו.

וליברמן, הוא יצטרך לקבל את ההחלטה הקשה. הוא הרי ישב בממשלה עם מנסור עבאס. ככל שזיכרוני לא מטעני, הממשלה הזו לא הביאה שום דבר רע לישראל. רק דברים טובים. בכל התחומים כולל התחום הביטחוני. ליברמן יודע שעבאס לא מעוניין להשפיע או להתערבב בתחומי ביטחון. גם אם היה מעוניין, זה לא היה קורה. הוא יצטרך להחליט, ברגע הנכון, שהגיע הזמן לטרוף את הקלפים מחדש ולעשות את המעשה הנכון היחיד, שנדרש להצלת החלום הציוני. לא פחות: להקים קואליציה שתשלח את ממשלת החורבן והביזה למקומה הראוי: פח האשפה של ההיסטוריה.

אסור לעבור על כך לסדר היום. אסור להשלים עם זה. בהמולת המדגמים, הבחירות, התגובות והמהומות, הספקנו לשכוח מהעובדה המטלטלת ששני ארגוני הביטחון המרכזיים של מדינת ישראל ביצעו כאן קמפיין השפעה שקרי במטרה לעוות את תוצאות הבחירות. זה התחיל ערב הבחירות ולכל אורך יום הבחירות בפעולותיה של משטרת ישראל, ונמשך מיד אחרי הבחירות במעלליו של מי שהופקד על שירות הביטחון הכללי.

המשמעות של האירועים האלה היא בלתי נתפסת. העובדה שהמשטרה מקבלת הוראות הפעלה מלשכת ראש הממשלה ערב הבחירות, מבצעת בבוקר הבחירות מעצרים בהולים ומפיצה אותם בכל הכוח בניגוד לכל הנהלים, היא חסרת תקדים. העובדה שראש השב"כ דורש לחקור נבחרי ציבור ללא כל ראיות, מפעיל את האמצעים האגרסיביים ביותר של השב"כ ללא כל הצדקה ואומר ליועמ"שית ש"אם תתני לי לחקור, אני אביא לך חשד סביר", היא מדהימה אף יותר.

הסיפור של המשטרה ברור כשמש: שיחת טלפון שהגיעה מעידו נורדן, מ"מ ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, למפכ"ל עצמו. הדרג הפוליטי מפעיל את המשטרה למטרותיו. גם בשב"כ זה ברור: בתוך הארגון אין מי שלא משוכנע שהמוטיבציה של זיני מקורה בהוראה שקיבל מ"הבית". אגב, זה לא רק זיני. ליד זיני יש סגן. אומרים עליו הוא יותר קיצוני מזיני, וגם יותר חכם. ומתוחכם. שניהם פועלים באירוע הזה ביד אחת. ראשי אגפים שלא זורמים – נדחקים החוצה. ראש אגף ישראל, שאמור לטפל בחקירה הזו, הוזז הצידה. לראש צוות החקירה הם הביאו מישהו לא רלוונטי. הוא איש טוב במקור, אבל הוא שואף להיות ראש אגף, אלא שאין לו כרגע את הפז"מ הנדרש. הצלחה בחקירה הזו יכולה להקפיץ אותו לשם. מה שמייצר מוטיבציה.

לאירוע הזה יש מטרה אחת ויחידה: זה התחיל בהטיית הבחירות (פרסום כוזב ביום הבחירות) ונמשך בקעקוע האמון הציבורי בתהליך הבחירות, פגיעה בלגיטימציה של הבחירות ואחר כך דרישה לביטול הבחירות. לא פחות. כל זה, מתוך מוטיבציה ברורה: לאפשר לנאשם להישאר בלשכת ראש הממשלה ולא לאפשר ליריביו הפוליטיים להחליף אותו. הם קוראים לזה "להפיל את נתניהו" או "להדיח את יו"ר הכנסת". בשני המקרים, זה שקר. ראש ממשלה אמור להתחלף מדי פעם בבחירות. זה המנהג בדמוקרטיות. התפקיד העיקרי של האופוזיציה הוא להוות אלטרנטיבה לשלטון ולנסות להחליף אותו.

בישראל, מדובר בחילול הקודש, פיקוח נפש, פשע נגד האנושות ושואה שנייה. ואילו כנסת חדשה בוחרת לעצמה יו"ר חדש. אין כאן הדחה. אמור להיות כאן תהליך דמוקרטי לגיטימי. הבעיה היא שבמקומו, מתקיים כאן תהליך אחר, לגיטימי פחות: מעבר משיטת ממשל של דמוקרטיה פרלמנטרית, למשטר של מונרכיה דיקטטורית. המעבר הזה אמור להתקיים על הכידונים של השב"כ, המשטרה, ראש הממשלה ומכונת הרעל הצמודה שלו. ואנחנו שותקים.

הליכוד איבד בבחירות האלה 5 מנדטים, סביב 15% מכוחו בבחירות הקודמות. זה לא מעט. זה גם לא הרבה. הסקרים ניבאו לו אובדן כפול. מעניין כמה ליכודניקים חזרו ברגע האחרון הביתה, כשלאורך כל יום הבחירות התקשורת מפמפמת את מה שהמשטרה הלעיטה אותה, על כך שפעילי רע"מ בדרום נתפסו "על חם" קונים את הבחירות. את התשובה לעולם לא נדע.

תשובה נוספת, שלפחות אני לא יודע כרגע, היא מי זייף את התמונות שעלו באותו בוקר באתרים שונים ואצל צייצנים שונים. תמונות של כרטיסי תדלוק (של "דלק" ו"פז") וחבילות גדולות של מזומנים. בבחינת טוב מראה עיניים. הנה שוחד הבחירות, מונח לפניכם. כשהידיעה שהפיצה המשטרה, שהתבררה בדיעבד כאגדת עם, מתחברת לתמונות שממחישות את האירוע, זה מתקבע בנרטיב. זה מתפשט כאש בשדה קוצים. יש לכך אפקט. מיותר לציין שהתמונות שתיארתי כאן היו תמונות מלאכותיות שיוצרו באמצעות בינה מלאכותית. AI על מלא. עד רגע זה לא הצלחתי לעלות על עקבותיו של הזייפן. יש לי כמה ניחושים (המשטרה לא הפיצה את אותן התמונות, היא הסתפקה בהודעה. בכל זאת, משטרה).

לאורך כל אותו היום הפיצה המכונה של נתניהו והליכוד, כולל ראש הממשלה עצמו, את התזה לפיה "הבחירות נגנבות". זה היה המודל המעודכן של "הערבים נעים לקלפיות בכמויות" מקמפיין קודם. השינוי העיקרי, והמחריד, בין שני המקרים הללו, הוא שהפעם גם משטרת ישראל השתתפה במבצע. מלא־מלא. משטרה פרטית.

יש כאן נקודה נוספת שעוברת מתחת לרדאר. השר היוצא לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מונע כבר תקופה ארוכה את כניסתו של סנ"צ איציק אלפסי לתפקיד דובר אגף החקירות והמודיעין ולהב 433. בן גביר ממציא תירוצים שונים ומשונים, ביניהם הטענה שכישוריו של אלפסי, כפי שנמצאו, אינם מספיקים. האמת הפוכה. סנ"צ אלפסי הוא דובר ותיק ומוערך על ידי כל הכתבים הרלוונטיים.

בן גביר נוקט סחבת. היה אמור להשיב לעתירה מזמן, בכל פעם מציג אמתלות חדשות לעיכוב. בינתיים אין לאח"מ וללהב דובר. אם היה שם דובר מקצועי וישר ביום הבחירות, יכול להיות שהוא היה מונע את מבצע ההשפעה על הראש של רע"מ. בעצם, לא יכול להיות. בטוח. אבל לא היה. זו עובדה.

אחרי המשטרה, הגענו לשב"כ. תרתי משמע. לפתע אפשר היה להבין את הגאונות השטנית של נתניהו במינויו של דוד זיני לראש שירות הביטחון הכללי. זמן קצר קודם, אותו נתניהו פסל את אותו זיני מתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בגין "משיחיות יתר". כך נתניהו הגדיר אותו אז. אלא שחלפה לה תקופה והצרכים השתנו. המשיחיות הזו מתאימה לנתניהו עכשיו כמו כפפת אגרוף ליד.

מה שפורסם עד כה על התנהלותו של זיני בחקירת הטיית הבחירות הוא לא פחות ממקפיא עורקים. לאיש אין בדל ניסיון במודיעין, מעולם לא עסק בזה, הוא לא מכיר את ליבת הפעילות של שב"כ ואני בספק אם הוא מכיר את חוק שב"כ ואת חוקי המדינה. הוא דרש לחקור חברי כנסת מכהנים ו/או נבחרים בלי בדל ראיה. בחקירת שב"כ ביטחונית. כשהתברר לו שהסדר הפוך, קודם צריך להציג ראיה כלשהי שתהווה "תחילת חשד סביר", ורק אחר כך לקבל אישור לחקירה, החל במסע הדלפות.

זיני הגדיר את יום הבחירות כפיגוע אסטרטגי וכינה אותו "7 באוקטובר של השב"כ". אז ראשית, הריני לעדכנך מר זיני: 7 באוקטובר המקורי כבר שייך לשב"כ. יחד עם אמ"ן וצה"ל וכל שאר זרועות הביטחון, וכמובן מעליהם ראש הממשלה שהתווה את המדיניות ונתן את הפקודות. ראש השב"כ הקודם, שקיבל אחריות על זה, פרש מתפקידו בטרם עת. אם אתה מגדיר את יום הבחירות כעוד 7 באוקטובר, מה אתה עוד מחפש בתפקיד?

שנית, אם זה אכן פיגוע כל כך אסטרטגי, מדוע לא סיכלת אותו? איך פספסת אותו? השב"כ הוא ארגון מסכל. פיגוע צריך לסכל. לרדוף אחרי המפגעים למחרת הפיגוע, זו חוכמה קטנה מאוד. מה שזיני וסגנו עושים עכשיו, זה לרתום את כל משאבי השירות לטובת הטרללת הזו. הם מנצלים את העובדה שישראל חדורה לכסף קטארי, כמו שאר העולם. כן, זורם לכאן כסף קטארי. צחוק הגורל הוא שחלק ניכר מהכסף הזה זרם לכאן לאורך שנים ארוכות ביוזמתו של ראש הממשלה נתניהו. הוא זה ששכנע את אמיר קטאר להזרים את המיליארדים, בדולרים, ליחיא סנוואר.

אלא שקטאר מערבבת כאן עוד כספים. כפי שהיא עושה בכל העולם. האצטדיון בדוחא הוא דוגמה מפורסמת וגלויה (וגם חוקית). יש כנראה עוד הרבה מסלולי כסף. מה שזיני וסגנו מנסים לעשות עכשיו, זה לאנוס את מפת הכסף ולרתום העברות כאלה, אם היו, ולתרגם אותן ל"הטיית בחירות". אין להם ברירה. זיני כבר טיפס על העץ. הוא לא נלחם רק למען הבוס שלו. הוא נלחם על התפקיד שלו. סגנו, אותו כנ"ל. אם זה ייגמר בלא כלום, שניהם יועמדו כליצנים מהסוג המסוכן. יצפו מהם לשים את המפתחות. אז עכשיו, זו לא רק משיחיות וקיצוניות. זה גם עניין אישי. וזה מדאיג.

בתוך הארגון מנשבות רוחות שלא נשבו בו מאז פרשת קו 300. זיני, בעצת סגנו, מנסה להרגיע את הרוחות באמצעים מתוחכמים. ראשי ארגון לשעבר כמו עמי אילון ויובל דיסקין נצפו מגיעים ללשכה. גם ראש אמ"ן לשעבר תמיר הימן. "הם צריכים לשים לב שלא יהפכו למטהרי אוויר משוטים", אמר לי גורם הבקיא במתרחש, "היד שמנענעת את העריסה הזו מאוד מתוחכמת ומתחכמת".

השב"כ, בניגוד למוסד, פועל על פי חוק. יש חוק שב"כ והוא ברור. כשעולות שאלות, את התשובה מנפק היועץ המשפטי של השב"כ ובשעת הצורך מעליו, אצל היועץ המשפטי לממשלה. המסלול הזה לא מוכר לזיני. הוא מנסה לפעול בכוחות עצמו, כלומר בניגוד לחוק ולפרשנותו המוסמכת. הוא משעבד את כל יכולות הארגון לצורך זה, גם על חשבון פח"ע. הוא מושקע באירוע הזה מלא־מלא. והוא מופעל.

צריך לזכור: היום זה ראש שב"כ משיחי מימין. מחר זה יכול להיות ראש שב"כ שמאלן סהרורי משמאל. היום דורשים לחקור בחקירה ביטחונית חברי כנסת ערבים. מחר זה יכול להיות מחוקקים יהודים, או עיתונאים, או משפיענים, או סתם אזרחים. זה צריך וחייב לזעזע את כולנו. ללא הבדל דת, גזע, העדפה פוליטית או מין. כי בפעם הבאה שידפקו על הדלת בשש בבוקר, בלי צו חיפוש, שליחים כלשהם מטעם שלטון כלשהו, זה יכול לקרות אצלכם בבית.

לאורך שנים ארוכות אני מבקש מהפרקליטים השונים שייצגו את משפחת נתניהו בתלאותיה השונות במערכת המשפט, להציג חשבונית, ולו אחת, שמעידה על תשלום כלשהו שקיבלו מהמשפחה. עד רגע זה, לא התקבלה חשבונית כזו. עכשיו מתברר שג'יימס פאקר, המיליארדר האוסטרלי שרכש את הווילה הצמודה לבית נתניהו בקיסריה, שילם לאחרונה לעו"ד עמית חדד מיליון ורבע דולר. 50 אלף לחודש.

הרבה כסף. חדד טוען, כמובן, שהוא מייצג את עסקיו של פאקר בארץ. אני מניח שאפשר לבדוק את זה. חדד הוא עו"ד פלילי. לא עסקי. בעבר, פורסם שקיבל סכומי כסף גדולים מהליכוד, לצורך מימון ההגנה על יועצי נתניהו שנחשדו בהטרדת עד המדינה. מבקר הליכוד הביע אז חשש שמדובר בהלבנה של כספים שנועדו בעצם להגנה על נתניהו עצמו.

מה שמדהים זה, שהכל עובר בשקט מתחת לרדאר. גידי וייץ פרסם אתמול שרשויות האכיפה בארץ מודעות לסכום העצום שפאקר שילם לחדד, ולא פתחו בחקירה כלשהי. המערכת מותשת, מורתעת, מורדמת ומונשמת. ריח הצחנה עולה השמיימה, אבל הפכנו לתתרנים.

סיבה אחת שלא הוזכרה כאן, שהופכת את מצבה של ישראל למצב חירום, היא הקריסה המהירה והמדהימה במעמדנו בעולם בכלל ובארה"ב בפרט. סנקציות שיגיעו מכיוון ארה"ב כבר אינן מילה גסה. לא האמנתי שהמושג הזה יעלה לסדר היום בימי חיינו, אבל הוא עולה. ישראל הפכה למותג רעיל כמעט בכל מקום בעולם. ראש ממשלת ישראל מוביל את הקריסה הזו. האיש, מבוקש בחלק גדול מהעולם, גורר אותנו יחד איתו למצולות. אפילו הנשיא טראמפ כבר מודה בזה: "הסלידה מישראל", הסביר, "הייתה אחת הסיבות למפלה בבחירות האמצע".

כשירות מיוחד לציבור, אסקור כאן בקיצור קורקטי את תולדות המפולת הזו של אבן הראשה של הביטחון הלאומי שלנו: זה החל באותה נסיעה לנאום בפני שני בתי הקונגרס בשנת 2015, שבועיים לפני הבחירות בישראל. נסיעה הרת אסון ממנה הוזהר נתניהו במפורש, אבל צפצף ונסע.

היום, כולם מודים שזו הייתה תחילת הקריסה ביחסינו עם המפלגה הדמוקרטית, מפלגת הרוב בקונגרס ובבית הנבחרים נכון לעכשיו. לזה צריך להוסיף את הסכין החלודה שתקע נתניהו בגבה של יהדות ארה"ב. הוא נכנע לחרדים ולחרד"לים ושבר את הברית שלנו עם אחינו היהודים בארה"ב לרסיסים. מתווה הכותל שאושר על ידי הממשלה ובוטל, הגיור, הקשר המיוחד עם התפוצות. כששר התפוצות המגוחך עמיחי שיקלי משקיע את מיטב מרצו בהונגריה, ככה זה נראה.

בזמנו, הסתובבתי קצת בין הקהילות היהודיות באמריקה. רוב יהודי ארה"ב הם רפורמים וקונסרבטיבים. ממשלת נתניהו הפכה אותם לאויבי הציונות והעם. נתניהו עצמו, בשיחות סגורות, הודה שהוא מוותר על יהדות ארה"ב. בין כה הם עומדים להיעלם, הסביר. אני מחליף אותם באוונגליסטים.

ההחלפה לא עלתה יפה. יהדות ארה"ב לא נעלמת. היא כאן, חיה ובועטת. אבל היא נעלמת לנו מהפריים, כי היא מאסה בנו. היהדות המפוארת הזו, שהייתה כל השנים הנכס החשוב ביותר שלנו בארצות הברית של אמריקה, הלוביסט הבלתי נלאה למען ישראל והציונות, פשוט גורשה. יהיה קשה מאוד לתקן את זה. אבל אפשרי.

מכאן צריך להמשיך עם השגיאה הגסה הנוספת, שזו ההזדהות המוחלטת של נתניהו עם המפלגה הרפובליקנית. זה התחיל בקמפיין שניהל נתניהו למען המועמד מיט רומני. בפעם הראשונה בהיסטוריה ראש ממשלה ישראלי מזדהה ותומך במועמד לנשיאות ארה"ב. רומני הפסיד. גם ישראל. משם זה נמשך בהזדהות מוחלטת עם טראמפ ויריקה בפרצופו של ביידן. החשבון מוגש לנו עכשיו.

תוסיפו לזה את פרצופה של הקואליציה. את חרחורי המלחמה והג'נוסייד של שרים וח"כים חסרי אחריות. את בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. את הזירבובים והקריאות לגירוש ולחיסול ולייבוש ולפצצת אטום, ותקבלו מה שקיבלנו. אה, ועוד לא דיברנו על זה שבוושינגטון רואים בנתניהו ובראש המוסד שלו, דדי ברנע, אחראים ישירים לגרירתה של אמריקה להרפתקה הרת האסון מול איראן, ממנה אף אחד לא יודע איך לצאת. זוהי כרוניקה של פיאסקו ידוע מראש. זה יכול היה להיות מצחיק, אלמלא מדובר בנכס הביטחוני החשוב ביותר שהיה לנו מאז ומעולם.

חומר למחשבה: כדי לשקם את זה, צריך לעבוד קשה מאוד. לא צריך להתפשר, חלילה, בנושאי ביטחון. כן צריך לחזור לערכים של דמוקרטיה מתוקנת. לדבר פחות ולעשות יותר, בחוכמה. להשליט חוק וסדר גם ביו"ש, גם בצד שלנו. אם אכן תקום כאן קואליציה שתכיל גם מפלגה ערבית, ואפילו שר ערבי (כפי שביבי התפאר שהוא מתכוון לעשות), זה יקדם אותנו באופן משמעותי לתחילת התיקון. זה יהיה נשק אסטרטגי במלחמה על תדמיתנו ועתידנו.