אמנות הדיקטטורה

דנה גילרמן
פרופ' לארי אברמסון, אמן ומרצה בכיר באקדמיה לאמנות "בצלאל",
מסתובב בשבועות האחרונים כחיה פצועה הנלחמת על חייה. הצגתו
כאשם העיקרי בפרשת התארים השנויים במחלוקת שניתנו לבוגרי
תוכנית ההמשך בבצלאל, והעונש המבייש שהוטל עליו בעקבות זאת,
גרמו לו להסיר את הכפפות. אברמסון נאבק עכשיו על המקום שהוא

אוהב, על התוכנית ללימודי המשך שטיפח בשנים האחרונות ועל כבודו
כאמן וכאדם. בזמן שאחרים לפניו בחרו לעזוב את האקדמיה בשקט
תקשורתי, החליט אברמסון להישאר ולהילחם במי שהפך ליריבו בפרשה,
ראש האקדמיה בעשור האחרון, ד"ר רן ספוז'ניק. "אני מסרב להצטרף
לשורה ארוכה של קורבנות ספוז'ניק, אשר קיבלו את משטר הדיכוי

שלו בהכנעה ובקול ענות חלושה", הוא אומר.

פרשת אברמסון, שמסעירה בשבועות האחרונים את עולם האמנות
הישראלי, היא רק מקרה בולט אחד בשורה של אירועים חריגים שנקשרו
בשמו של המוסד היוקרתי בזה אחר זה: עזיבתם של ראשי מחלקות,
התפנותן של משרות בכירות שאין להן דורש והגשתם של דוחות על

תפקוד בעייתי של האקדמיה. כל אלה מאיימים על שמו הטוב של בצלאל
דווקא בתקופת ההרשמה לשנה הבאה, הנמצאת בשיאה. לא לחינם טרחה
האקדמיה לצאת במסע פרסום יוצא דופן, שהתנהל בחודשים האחרונים
על דפי העיתונים הארציים ועל שלטי החוצות של תל אביב.

אלא שכל אותם שלטים מעוצבים, המכוונים לצעירים שבצלאל היא מושא

תשוקתם, אינם מצליחים להסוות את המצב הבעייתי שאליו נקלעה
האקדמיה. לא רק ששלוש מחלקות מרכזיות בה - המחלקה לאמנות,
המחלקה לצילום והמחלקה לתקשורת חזותית - מנוהלות זה זמן רב על
ידי ממלאי מקום )בסוף השנה תתפנה גם משרת ראש המחלקה
לארכיטקטורה(, אלא ששניים מבכיריה, ד"ר ספוז'ניק ופרופ'

אברמסון, גם עסוקים בהאשמות הדדיות.

ידע, לא ידע

תחילתה של הפרשה לפני כשנה וחצי, במכתב ששלח ד"ר ספוז'ניק
לשניים מבוגרי תוכנית בצלאל לאמנים צעירים, גיא רז והדר
מאור-דגני. במכתב ביקש מהם ספוז'ניק להחזיר את התואר הראשון
שקיבלו במסגרת התוכנית, בטענה כי התעודה שעליה הוא חתום הוענקה

להם בטעות וללא ידיעתו. לדבריו, השניים לא עמדו בקריטריונים של
תקנון בצלאל, כפי שאושר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. את האשמה
במצב האבסורדי תלה ספוז'ניק באברמסון, שייסד וניהל את התוכנית,
והיה עד לפני שנתיים גם ראש המחלקה לאמנות במשך שבע שנים.

תוכנית בצלאל לאמנים צעירים נפתחה ב-69' בתקווה לקבל מהמועצה

להשכלה גבוהה היתר להענקת תואר שני. לצורך זה גיבשה הנהלת
בצלאל תוכנית משותפת עם האוניברסיטה העברית. הסטודנטים שהתקבלו
לתוכנית מאז הקמתה הם בוגרי בתי ספר לאמנות בישראל ובחו"ל,
שעברו ועדת קבלה ושהיו בעלי תואר ראשון, או בעלי הישגים
וכישורים המקבילים לתואר ראשון באמנות.

למועמדים שהיו חסרי תואר ראשון קרץ במיוחד אחד הסעיפים
בידיעון, שבו הובטח כי יוכלו להשלים את התואר במסגרת התוכנית,
בהליך מקוצר של שנתיים בלבד. רז )בוגר קמרה אובסקורה(
ומאור-דגני )בוגרת המדרשה לאמנות( הם בוגרי המחזור הראשון של
התוכנית. הם היחידים במחזור שלהם שהשלימו את כל הדרישות לתואר

ראשון, ובהצטיינות, כשלב נדרש בדרך לתואר השני שאליו מובילה
התוכנית. דרישות אלו לא כללו השתתפות בקורסים המעשיים, בהנחה
שהשניים רכשו את הכישורים שמלמדים בקורסים הללו במוסדות
הקודמים שבהם למדו, או בעבודה אמנותית מעשית.

ספוז'ניק האשים את אברמסון בכך שפעל בניגוד לתקנון ובלי לדווח

לו, ואישר לסטודנטים בתוכנית להשלים נקודות בלימודים העיוניים,
מבלי שלמדו כלל בקורסים המעשיים של המחלקה לאמנות. זאת,
כמתחייב בתקנון של כלל הסטודנטים בבצלאל, הלומדים לתואר ראשון
במשך ארבע שנים, תוך מילוי מכסה נדרשת של קורסים עיונים
ומעשיים. לדבריו של ספוז'ניק, האישור של אברמסון ניתן בתיאום

עם ד"ר מיכה לוין, אז ראש היחידה ללימודים עיוניים, וללא
ידיעתו. "רז ומאור-דגני לא למדו במחלקה לאמנות ולו קורס מעשי
אחד", אמר ספוז'ניק בתחילת הפרשה. "המחלקה לאמנות לא רשאית
להעניק תואר על סמך כישורים".

אברמסון טען בתגובה, כי ספוז'ניק נכח בכל הדיונים שנגעו

לתוכנית והיה מעורב בכל פרטיה. "לא רק שראש האקדמיה ידע לכל
אורך הדרך על מדיניות ההשלמות בתחום הלימודים העיוניים בלבד,
אלא שהוא היה מקור הסמכות למדיניות זו ומאשרה בפועל", כתב
אברמסון לאורי נייגר, מבקר הפנים של האקדמיה. ד"ר לוין חיזק את
דבריו באומרו, "אין דבר שקרה באקדמיה שספוז'ניק לא ידע עליו".

גם פרופ' זיוה עמישי מייזלש, מהחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה
העברית, שהיתה שותפה לתוכנית המאוחדת של בצלאל והאוניברסיטה,
תמכה בגרסתם. "חשוב לציין ששום דבר לא נעשה בלי הסכמתו המלאה
של ספוז'ניק ושהדברים נאמרו בכמה פורומים וישיבות שהוא היה
נוכח בהם", כתבה למבקר הפנים של בצלאל, שבדק את הפרשה. כך גם

טען, בצורה נחרצת פחות, אוריאל בן שבת, מזכיר האקדמיה ששילם על
הפרשה במשרתו.

דו"ח חסוי ביותר

שני בודקים התבקשו לברר כיצד קיבלו שני הסטודנטים את התואר.
דו"ח אחד הכינה אופירה לובניצקי, סמנכ"ל למינהל וכספים, בהוראת
ראש האקדמיה. לובניצקי האשימה את אברמסון ואת לוין שפעלו

בניגוד לתקנון, ציינה כי ראש האקדמיה שגה בבקשתו לצרף את
הסטודנטים לרשימת הזכאות לתואר ומצאה כי האשם העיקרי הוא בן
שבת, ש"מעל בתפקידו והוכיח גם אי הבנה מהותית של הנושא עליו
הוא מופקד".

בן שבת, שעבד בבצלאל משנת 98' והיה יד ימינו של ראש האקדמיה,
התפטר מתפקידו זמן לא רב לאחר מכן. "בדו"ח נאמר שסי