כרטיסיה

לאחר פרישתו ב-1967 מונה רבין לשגריר ישראל בארצות הברית. ב-1973 שב לישראל, הצטרף למפלגת העבודה, נבחר מטעמה לכנסת ומונה לשר העבודה. ב-1974 פרשה גולדה מאיר מהממשלה, ורבין מונה להחליפה בראשות הממשלה ובראשות מפלגת העבודה.

ב-1977 חשף העיתונאי דן מרגלית כי אשתו של רבין, לאה, החזיקה שני חשבונות דולרים בניגוד לחוק. השערוריה אילצה את רבין לסגת מכוונתו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ושמעון פרס נבחר לתפקיד.

בשנים 1984-1990 כיהן רבין כשר הביטחון.

ב-1992 גבר רבין על פרס בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, ונבחר לעמוד בראשה. ב-1992 ניצחה המפלגה בבחירות ורבין מונה לראש הממשלה.
בכהונתו חתר להשגת הסכם מדיני עם הפלסטינים ובספטמבר 1993 חתם על "הסכם אוסלו", שקבע צעדים לקראת הסדר קבע בין ישראל לעם הפלסטיני, בהם התחייבה ישראל לויתורים טריטוריאלים ביהודה, שומרון ועזה. באוקטובר 1994 חתם רבין על הסכם שלום עם ירדן.

בדצמבר 1994 קיבל פרס נובל לשלום על מאמציו לקידום השלום במזרח התיכון.

ב-4 בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת תמיכה בשלום בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב נרצח רבין על ידי יגאל עמיר, דתי-ימני קיצוני, במחאה על נסיגת ישראל מאזורים בגדה וברצועת עזה. בהלויתו של רבין השתתפו עשרות מנהיגי מדינות, והוא הוספד בין השאר על ידי נשיא ארצות הברית, מזכ"ל האו"ם ונשיא מצרים. רבין נטמן בהר הרצל.