עמד בראש הכוחות של בנות הברית שפלשו לאירופה בשישי ביוני 1944 והכניעו כעבור כשנה את גרמניה ביחד עם כוחות הצבא הסובייטי.לאחר המלחמה מונה כרמטכ"ל צבא ארצות הברית. פרש מהצבא ב-1948. מונה באותה שנה לנשיא אוניברסיטת קולומביה , אך הנשיא הארי טרומן ביקש ממנו לחזור לצבא ולשמש ב-1950 כמפקד הכוחות האמריקנים המוצבים באירופה, לאור המתיחות העולה עם ברית המועצות. ב-1952 פרש מהצבא ונבחר כנשיא ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית ברוב קולות שלא היה כדוגמתו עד אז. ב-1956 נבחר שוב כנשיא לתקופת כהונה שנייה. תקופת נשיאותו הצטיינה מבחינת מדיניות החוץ של ארצות הברית בנסיון להפחית במתח בין הגושים, במיוחד לאחר מותו של סטלין. אייזנהאור ביקש אמנם לשמור על חוזקה של ברית נאט"ו ואולם ביחד עם זאת הוא ביקש למתן את המתיחות בין ארצות הברית וברית המועצות. מבחינת מדיניות הפנים הוא ביקש לקדם את הכלכלה האמריקנית והצליח בכך. נחשב לנשיא שביקש לשמור על הקיים ולהפחית במתיחויות מחוץ לארצות הברית ואף בתוכה.