בשנות מלכותה הארוכות הפכה בריטניה למעצמה החשובה, הגדולה והעשירה ביותר על פני כדור הארץ. בתקופה זו בלטו שלושה ראשי ממשלה יותר מאחרים - פיל, גלאדסטון ודישראלי, אשר כל אחד בנפרד ניסה לבצע רפורמות מרחיקות לכת במדיניות החוץ והפנים, שהיו בדרך כלל בהסכמתה ובתמיכתה המלאה של ויקטוריה.
במדיניות הפנים הושגה רפורמה כלכלית שפתחה את בריטניה יותר מבעבר ליבוא; הפכה את המהפכה התעשייתית בבריטניה למנוף שחיזק ללא הכר את הפעילות הכלכלית, וקידם את לונדון כמרכז הפיננסי החשוב ביותר בעולם.
בתחום מדיניות החוץ המשיכה בריטניה לחזק את האימפריה שלה. הודו הפכה לפנינה שביהלום האימפריה הבריטית, לאחר שפתיחת תעלת סואץ ב-1869 קירב את תת היבשת לאירופה.
במהלך המאה ה-19 יזמה בריטניה לא פעם עימותים צבאיים כדי לשפר את שליטתה האיסטרטגית.
יחד עם זאת לאיש לא היה ספק, שבזכות צבאה וצייה בריטניה ובראשה המלכה ויקטוריה, היא הגדולה והחזקה במעצמות תבל.
המלכה ויקטוריה סימלה יותר מכל את התקופה הויקטוריאנית, הנקראה על שמה, בנוקשותה, בדקדקנותה ובקפדנותה רבה במיוחד ביחסה לילדיה.