ב-1933 החל להתקרב לווייצמן והפך לאחד מתומכיו החשובים. ב-1933 גורש מגרמניה ועבר לניו-יורק. הפך במשך הזמן לאחד המנהיגים היהודים החשובים בעולם בעל שיג ושיח עם גדולי עולם. לאחר המלחמה פעל בממשל האמריקני להכרה בהקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. ניהל משא ומתן ארוך, אינטנסיבי ומוצלח עם ממשלת גרמניה למתן תשלומים ליהודים בגין סבלות מלחמת העולם השנייה והשואה. מונה ב-1951 לנשיא הקונגרס הציוני העולמי תפקיד בו החזיק עד מותו. במסגרת תפקידו ראה עצמו כמייצג את כלל יהודי העולם, ולעיתים עמד בקונפליקט עם ממשלות ישראל לאחר שהאשים את ראשיה בהסתגרות, במיליטריזם ובאי התחשבות ביהודי הגולה. בשנת 1956 מונה גם לנשיא הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית תפקיד בו החזיק עד 1968. למרות המריבות התכופות עם ראשי הממשל בישראל, נחשב גם על ידם לאישיות חשובה ויוצאת דופן, כפי שראו בו מנהיגים אחרים מקצווי תבל.