ב-12 השנים שבהם שהה בדרום אמריקה פעל גאריבלדי למען שחרור ריו גראנדה מברזיל, ואורוגוואי מארגנטינה. במאבקים הללו זכה גאריבאלדי לחסידים שהתאספו סביבו והעריצו את מגוון ההרפתקאות שהנחיל לסביבתו ואשר גם עשרות שנים לאחר שתמו הם עוד סופרו ומאות ספרים נכתבו עליהן. ב-1848, בתקופה שבה התחוללו באירופה התקוממויות לאומיות רבות - "אביב העמים" - חזר גאריבלדי לאיטליה בשעה שהאיטלקים בצפון איטליה מרדו שוב באוסטריה. הוא ארגן צבא מתנדבים בן 3000 איש ולחם עמו, ואולם הוא שוב הובס ונאלץ לברוח לשוייץ. כעבור שנה חזר שוב, הפעם לרומא והצטרף ביחד עם מאציני להתקוממות נגד הצרפתים והאפיפיור. חיילי גאריבלדי, "לובשי החולצות האדומות", הובסו שוב ואולם חלקם הצליח להמלט וגאריבלדי ברח לארצות הברית. ב-1854 חזר משם, התיישב באי קאפרירה שליד סרדיניה ותכנן שוב ביחד עם חבריו להלום באוסטרים, באפיפיור ובצרפתים ולשחרר את איטליה. ואכן בסופו של דבר הוא הצליח. ב-1859 הוא פתח במתקפה על אוסטריה ובראש צבא של 1000 מתומכיו הוא פלש לסיציליה ובתוך שנה הוא כבש אותה ופלש לנפולי וגם אותה הוא שחרר. ממלכת איטליה הוקמה בשטחים המשוחררים ועליה הומלך ויקטור עימנואל מלך סרדיניה. גריבלדי חזר לקאפרירה וב-1862 ביקש להמשיך במסע השחרור. הפעם ביקש לשחרר את רומה משלטון האפיפיור, ואולם בלחץ ויקטור עימנואל וצבא האפיפיור הוא נאלץ להפסיק את ההתקוממות ופרש מחדש לקאפרירה. במהלך השנים הפך גאריבלדי לאיש הנערץ ביותר באיטליה מאז ומעולם, והדמות שרבים ראו בה, לצד מאציני, קאבור וויקטור עימנואל את הגיבור ששחרר את איטליה.