ב-1910 הפך לפעיל פוליטי מרכזי במפלגת הפועל הצעיר. כפעיל במפלגה זאת שימש מטעמה כאחד מראשי ההסתדרות הכללית מאז הקמתה ב-1920. היה פעיל במספר רב של מוסדות ציוניים בשנות העשרים השלושים והארבעים: בהסתדרות הכללית, באספת הנבחרים, בהנהלה הציונית בארץ-ישראל, ובוועד הלאומי. כמוכן שימש בתפקידים רבים ומגוונים בהסתדרות הציונית ובסוכנות היהודית. היה בהנהלת מפא"י ושימש מטעמה בתפקידים רבים.
בין השנים 1945-1949 שימש כמזכ"ל הסתדרות העובדים הכללית.
ב-1949 נבחר למנהלת העם וכחבר כנסת ובאותה שנה נבחר כיושב הכנסת הראשונה, תפקיד בו כיהן כעשר שנים רצופות עד מותו ב-1959.