מנהיג ציוני

ב-1897 החל לתמוך בעיתונו הצפירה בהסתדרות הציונית וברעיונותיו של הרצל. סוקולוב תרגם לעבירת את ספרו של הרצל "אלטנוילנד" ונתן לו את השם "תל אביב". לאחר שעיתונו נסגר, בעקבות מהפכת 1905, הוא החל לשמש בתפקידים שונים בהסתדרות הציונית. ב-1906 מינה אותו וולפסון למזכיר הכללי של התנועה הציונית בקלן. הוא החל בעריכת העיתונים הציוניים "די ועלט" וה"העולם". ב-1911 הוא מונה כאחד מחמש חברי הוועד הפועל הציוני הקטן שהיה אמור להנהיג את התנועה. ב-1914 עבר ללונדון ופעל ליד חיים וייצמן לקבלת הצהרת בלפור. שימש כנשיא ועד המשלחות היהודיות לוועידת השלום בפריס לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנות העשרים של המאה ה-20 שימש כמנהיג השני בחשיבותו אחרי וייצמן. מונה לנשיא הקונגרסים הציוניים שהתקיימו בשנות העשרים, ושימש כיושב ראש ההנהלה הציונית באותם שנים. ב-1931 שימש כנשיא ההסתדרות הציונית במקום חיים וייצמן. ב-1935, כאשר החליף אותו שוב וייצמן שימש כנשיא כבוד של התנועה. במשך חייו כתב מאות מאמרים בנושאים שונים שהתפרסמו בעשרות כתבי עת בנושאים מדיניים, תרבותיים חברתיים וכלכליים. כתב כמה ספרים וכתביו קובצו בכמה כרכים.