רב ומנהיג ציוני

מאגנס נולד בשנתץ 1877 בסן פרנסיסקו להורים מהמעמד הבינוני שמוצאם מגרמניה ופולין. למד בבית ספר יסודי, למד ב"היברו יוניון קולג'" שם הוסמך כרב רפורמי. כיהן כרב בהיכל ישראל (1904-1906) בהיכל עמנואל (1906-1910), ובבני ישורון (1911-1912).
החל בפעילות ציונית כבר בזמן לימודי באוניברסיטה. הוא ראה בציונות פתרון לחיזוקה וליכודה של היהדות כתרבות לאומית, אך לא כפתרון יחיד לשאלת הקיום היהודי. בשל עמדות עויינות דל התנועה הרפורמית לציונות התפטר מגנס והתמסר לפעילות ציונית. בשנים 1904-1914, שימש כחבר האכסקוטיבה של הסתדרות ציוני אמריקה ומזכיר הכבוד שלה, והשתתף במספר קונגרסים ציוניים. בשנת 1905 הוא מונה לחבר הוועד הפועל הציוני הגדול ומאז 1910 שימש כיושב ראש קהילת ניו יורק. היה בין מייסדי "הוועד היהודי האמריקני". במלחמת העולם הראשונה נרתם להצלת הקהילה היהודית בארץ-ישראל ועלה לארץ לאחר המלחמה (1922).ייסד עם חיים וייצמן את האוניברסיטה העברית, בשנת 1925 התמנה לרקטור הראשון ובשנת 1935 התמנה לנשיא האוניברסיטה, בתפקיד זה כיהן עד מותו בשנת 1948.