הניצחון הדמוקרטי היום (רביעי) בבחירות אמצע הכהונה בארצות הברית אינו מסתכם בהחלפת הרוב הרפובליקני בקונגרס. לצד המהפך הפוליטי, מגיע לוושינגטון דור חדש של מחוקקים המזוהים עם האגף הפרוגרסיבי והסוציאליסטי של המפלגה הדמוקרטית, שחלקם מציגים עמדות ביקורתיות במיוחד כלפי ישראל וקוראים להפסקת הסיוע הצבאי האמריקני אליה.
אחד הניצחונות הבולטים נרשם במישיגן, שם גבר המועמד הדמוקרטי לסנאט, עבדול אל סייד, על יריבו הרפובליקני מייק רוג'רס. בכך הפך אל-סייד למוסלמי הראשון שנבחר לסנאט בתולדות ארצות הברית. אל-סייד, המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי ועם עמדות חריפות נגד מדיניות ישראל, צפוי להיות אחד הקולות הבולטים במחנה הפרוגרסיבי בבית העליון של הקונגרס.
"אפשר לעבור מאינשאללה לאל-חמדולילה", חגג אל-סייד בנאום הניצחון שלו. "מישיגן, אני לא יכול לחכות לשרת אתכם באותו לב גדול שהראיתם לי. הכנסתם אותי לכנסיות ולבתי הכנסת שלכם, הענקתם לי חן וכוח ברגעים הקשים".
בהמשך לא פספס את ההזדמנות בשביל להתייחס למלחמה בעזה, כאשר הפגין את עמדותיו כלפי ישראל: "הם קוראים לך מלא שנאה אם אתה מאמין שילד פלסטיני צריך לחיות ולא למות מכספי משלמי המסים שלנו. אנחנו לא רוצים שכספי המסים שלנו יממנו אפרטהייד, רצח עם או מלחמה".
ממישיגן ועד ניו יורק: המחוקקים שמבקשים לעצור את הסיוע
ניצחונו של אל-סייד מצטרף לבחירתם של לפחות שבעה מועמדים דמוקרטים לבית הנבחרים, המזוהים עם האגף הפרוגרסיבי ומבקרים בחריפות את מדיניות ישראל. חמישה מהם מזוהים עם ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה (DSA): קלייר ולדז ודריאליזה אבילה-שבלייה מניו יורק, כריס ראב מפנסילבניה, מלט קירוס מקולורדו ודונובן מקיני ממישיגן.
לצדם נבחרו גם ד"ר אדם חמאווי מניו ג'רזי ובראד לנדר מניו יורק, שזכה לתמיכת ראש העיר זוהראן ממדאני. אף שהשבעה מזוהים עם ביקורת על ישראל, עמדותיהם אינן זהות, והם חלוקים גם בשאלות הנוגעות לעצם קיומה של המדינה וליחסים העתידיים עמה.
דונובן מקיני, שנבחר לייצג את המחוז ה-13 במישיגן, קרא להפסקת הסיוע הצבאי האמריקני לישראל והביע תמיכה ביוזמות להגבלת העברת נשק. דריאליזה אבילה-שבלייה, שנבחרה במחוז ה-13 בניו יורק ומזוהה עם הפעילות הפרו-פלסטינית באוניברסיטת קולומביה, קראה להטלת אמברגו נשק מלא על ישראל, להפסקת המימון האמריקני למה שהיא מכנה "פשעי המלחמה של ישראל" ולהכרה בזכות השיבה הפלסטינית.
עמדה חריפה נוספת מציג ד"ר אדם חמאווי, מנתח צבאי לשעבר שהתנדב בבתי חולים ברצועת עזה ונבחר לייצג את המחוז ה-12 בניו ג'רזי. חמאווי תומך בהפסקת הסיוע הצבאי ובהטלת אמברגו נשק. בניגוד לחלק מהמחוקקים המבקשים להגביל העברת נשק התקפי בלבד, הוא אף הביע התנגדות למימון מערכת כיפת ברזל.
במקרה של בראד לנדר התמונה מורכבת יותר. לנדר, יהודי המגדיר את עצמו ציוני ליברלי, פרש מארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים בעקבות תגובתו למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. הוא אינו שותף לעמדותיהם של מחוקקים אנטי-ציונים ביחס לעצם קיומה של ישראל, אך מתנגד להמשך מימון המלחמות שמנהלת ממשלת נתניהו.
השינוי במפלגה הדמוקרטית: מהשוליים למרכז הדיון
המחוקקים החדשים מצטרפים לקבוצה קיימת של חברי קונגרס פרוגרסיבים, ובהם רשידה טליב, אילהאן עומאר ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שהפכו בשנים האחרונות לקולות בולטים בדיון הפנים-מפלגתי על היחסים עם ישראל.
עם זאת, בתוך המפלגה הדמוקרטית ממשיכים לפעול גם מחוקקים המזוהים עם הקו הפרו-ישראלי, בהם ריצ'י טורס, ווסלי בל, ג'ארד מוסקוביץ' ודבי וסרמן שולץ. התחזקות האגף הפרוגרסיבי אינה מעידה אפוא על הסכמה מפלגתית רחבה להפסקת הסיוע לישראל.
השינוי הבולט הוא במעמדן של העמדות הביקורתיות. דרישות להפסקת הסיוע הצבאי ולהגבלת מכירת נשק לישראל, שבעבר זוהו בעיקר עם האגף השמאלי של המפלגה, הפכו לנושא מרכזי יותר במערכות בחירות פנימיות. מועמדים הנושאים עמדות אלה הצליחו לזכות בפריימריז הדמוקרטיים, לעתים מול חברי קונגרס מכהנים.
ניצחונו של אל-סייד במישיגן מעניק למגמה הזאת משמעות נוספת. בניגוד לחברי בית הנבחרים, שנבחרים במחוזות בחירה, אל-סייד הצליח לזכות בבחירות כלל-מדינתיות לסנאט, במדינה שבה ניצח טראמפ בבחירות לנשיאות ב-2024. הישגו עשוי לחזק את טענת הפרוגרסיבים כי מועמדים המזוהים עם עמדותיהם מסוגלים לנצח גם מחוץ למעוזים הדמוקרטיים המסורתיים.
כעת, עם כינוס הקונגרס החדש בינואר 2027, המחוקקים החדשים יקבלו במה רחבה יותר להשמעת עמדותיהם ויוכלו להשתתף בדיונים ובהליכי חקיקה הנוגעים ליחסים עם ישראל. הרוב הדמוקרטי בשני הבתים עשוי גם להגדיל את השפעתם על סדר היום, אף שאין בכך כדי להבטיח תמיכה ביוזמותיהם.
מבחינת ירושלים, האתגר אינו רק התמודדות עם קולות ביקורתיים נוספים בקונגרס, אלא עם שינוי אפשרי בתפיסת היחסים עם ישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית. התחזקותם של מחוקקים הדורשים לבחון מחדש את היקף הסיוע הביטחוני עשויה להשפיע גם על השיח במפלגה לקראת הבחירות לנשיאות ב-2028.
ארצות הברית אינה מפסיקה להיות בעלת בריתה של ישראל, וגם במפלגה הדמוקרטית קיימת תמיכה משמעותית ביחסים בין המדינות. אולם תוצאות הבחירות מצביעות על שינוי פוליטי שישראל תידרש להביא בחשבון: התמיכה בהיקף הסיוע הביטחוני ובמדיניות האמריקנית כלפי ירושלים כבר אינה מובנת מאליה בכל חלקי המפלגה.