מונה ב-1919 לראש ועד הצירים בארץ-ישראל. לאחר מריבה עם וייצמן הוא סולק מתפקידו ומונה לנשיא הקרן הקימת עד מותו. הפך לאישיות מרכזית בתנועה הציונית וביישוב היהודי בארץ ישראל. היה באופוזיציה למנהיגותו של וייצמן. במסגרת תפקידו בקרן קימת דאג לרכישת מאות אלפי דונם קרקע. את רכישת הקרקעות ראה כיעד הלאומי המרכזי של הציונות ("גאולת קרקע"), בזמנו רכשה קרן קימת את העמקים- עמק יזראל, עמק זבולון, עמק חפר, ואלפי דונמים נוספים ברחבי הארץ. בשנות השלושים הפך לאקטיביסט בהשקפת עולמו. התנגד בתוקף לתוכנית החלוקה ועמד בראש המתנגדים לתוכנית. שימש בתפקידים רבים, בהם בוועד הפועל הציוני ובדירקטוריונים של מוסדות חינוך, בהם באוניברסיטה העברית, ובצלאל. היה ממנהיגי ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. היה אקטיביסט בתפיסתו הפוליטית, מתנגד מרכזי לתכנית החלוקה ומצדד בטרנספר מבוקר של הערבים. מצדד נלהב בהפיכת ירושלים לבירת העם היהודי.
נפטר בירושלים בשנת 1941.