רבים צפו שכישלון הפוטש והוצאת פעיות המפלגה מן החוק, תביא את הקץ על המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, אולם במוחו של היטלר נתרקמה תכנית חדשה; המפלגה אימצה לה אסטרטגיה דמוקרטית לתפיסת השלטון.
היטלר החל לסלק מן התנועה כל גורם עויין, מימין ומשמאל.
ב- 1928 הייתה המפלגה הנאצית קטנה עדיין, כ- 75,000 חברים, ונתפסה בעיני בני המעמד הבינוני כמפלגת אספסוף.
בבחירות 1928 זכו הנאצים ב- 12 צירים בלבד, מתוך 419 הצירים ברייכסטאג.
נקודת המפנה הייתה המשבר הכלכלי העולמי של 1929, אשר לא פסח גם על גרמניה. חלה אינפלציה קיצונית וערכו של המארק הגרמני ירד באופן חסר תקדים בעוד מספר המובטלים הלך ועלה.
באותה שנה מונה גבלס לראש מנגנון התעמולה הנאצית, והקו האנטישמי הוקצן.
בבחירות שנערכו בספטמבר 1930, התחזקו הנאצים ל- 107 צירים.
ב- 1932 התמודד היטלר בבחירות לנשיאות מול הנשיא הקשיש הינדנבורג. הינדנבורג זכה במירב הקולות ומיד עם היבחרו הוציא את הס"א והס"ס (יחידת העילית של הס"א בהנהגת היינריך הימלר) מן החוק.
בבחירות הכלליות של יולי 1932 הפכו הנאצים לסיעה הגדולה ברייכסטאג עם 230 צירים.
הממשלה הצרה שקיבלה לידיה את השלטון, לא יכולה הייתה להעביר חוקים, וגרמניה עמדה על סף אנרכיה.
ב- 30 בינואר 1933, לאחר נסיונות חוזרים וכושלים להקמת קואליציה רחבה, מינה הינדנבורג את היטלר לקאנצלר גרמניה.