נסיונותיו של הנרי לגייס כספים נוספים למען פלישה משותפת של אנגליה וספרד לצרפת, לשם הכנעתה הסופית של האוייבת המרה, עלו בתוהו. הפרלמנט סירב בכל תוקף לאשר את המיסים הנוספים, ובצפונה של אנגליה החלה התקוממות אלימה של ממש.
את האשמה העביר הנרי לוולסי, בטענה שיועצו הוא שיזם את גביית המיסים החדשים.
במקביל, החלו היחסים בין ספרד לאנגליה מתרופפים. צ'רלס לא העניק להנרי כל אות הוכרה שהוא, ולבסוף, הפנה גבו לאירוסיו למרי, ונשא לו את אחייניתו איסבלה.
שוב חזר הנרי על מהלך ישן, ותכנן להשיא את בתו למלך צרפת.
שוב חזר הפחד מפני צ'רלס, מפר מאזן הכוחות, והידידות הטקטית בין צרפת לאנגליה הלכה והתעצמה.