מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט אשר נקראו גם המרד הערבי העמידו את ההגנה במצב קשה. דרך פעולתה עד אז היתה התגוננות סטאטית, כלומר הגנה מתוך גדרות הישוב. התקפות הפורעים על צירי הדרכים ועל פועלים באזורים חקלאיים העמידו את ההגנה מפני בעיה והיא שינתה את דרכי הפעולה ועברה להתגוננות ניידת. באזור ירושלים הוקמה יחידה אשר הניחה מארבים והיכתה בפורעים סמוך לבסיסיהם.
כל פעולות ההגנה היו בהתאם למדיניות ההבלגה שהיתה נהוגה אז והפעולות כוונו כלפי לוחמים בלבד תוך המנעות מפגיעה באוכלוסיה אזרחית. מכאן צמח עקרון "טוהר הנשק" עפ"יו אין לפגוע לעולם באוכלוסיה חפה מפשע אלא בלוחמים בשעת פעולה בלבד.
לאחר זמן הוקם חיל הנוטרים שהיו יהודים אשר התגייסו למשטרה הבריטית ופעלו ככח עזר שהוחזק תחת שלטון הבריטים אך היה נתון למרות ההגנה. נשקם של הנוטרים שימש לאימון אנשי ההגנה.
הגוף המרכזי בנוטרות היה משטרת הישובים העבריים שכללה 12 גדודים של נוטרים אשר דאגו לבטחון הישובים.
בסוף 1937 הוקם הפו"ש (פלוגות השדה) ע"י יצחק שדה. כח זה היה נייד ומיומן אשר הפתיע את הפורעים והחליש את פעולותיהם בארץ.
אולם היה עליהם לפרוץ את חומת ההסגר שהציבו הבריטים בשערי הארץ.