הדרך לפסיכואנליטיקה

ב- 1920 השתתפה לראשונה בקונגרס הפסיכואנליטיקה הבינלאומי בהאג.

בדצמבר חלו אנה ואחותה סופי בשפעת. סופי מתה מן המחלה ואנה נאלצה לפרוש ממשרתה בבית הספר.

בשנת 1922 פירסמה את המאמר הראשון שלה והפכה חברה באגודת הפסיכואנליטיקאים של וינה.
שנה לאחר מכן החלה עבודתה עם בני נוער וילדים.

ב- 1923 חלה זיגמונד פרויד בסרטן ואנה נאלצה לטפל בו. באותה עת החלה במלאכת תרגום כתביו של אביה לגרמנית.

ב- 1925 העבירה סמינר בנושא פסיכולוגיה של ילדים במכון לחינוך פסיכואנליטי בוינה. באותה שנה פגשה את מי שעתידה להיות חברתה הקרובה, הפסיכואנליטיקאית האמריקנית, דורותי ברלינגהם (Burlingham). ברלינגהם השפיעה עמוקות על פרויד, ובאותה עת נפוצו שמועות (שנראה שהיו חסרות שחר) כי בין השתיים התפתח רומן.

פרויד החלה להפוך לפסיכואנליטיקנית נודעת בזכות עצמה, אולם לא הצליחה, ונראה שגם לא ניסתה, לצאת מן הצל של אביה. היא ייצגה אותו באירועים רבים, אימצה את תורתו ואף לחמה את מלחמותיו נגד מתנגדיו בעולם הפסיכיאטריה של אותה עת.

בשנת 1927 התפרסם ספרה הראשון: "מבוא לפסיכואנליזה של ילדים". חלק נכבד מן הספר הוקדש להשלכות מלחמת העולם על ילדי התקופה.

באותה שנה הקימו פרויד וברלינהאם בית ספר עממי בוינה, אשר דגל בשיטת חינוך ייחודית על בסיס פסיכואנליטי ודמוקרטי.

השפל של שנות ה- 30 פגע קשות במשפחת פרויד. אנה וברלינגהאם החלו בעבודות התנדבות קהילתיות.

עם פלישת הנאצים לאוסטריה, במרץ 1938, נסגר בית הספר שהקימה פרויד ומשפחת פרויד נאלצה לבקש מקלט מדיני בבריטניה, לאחר שאנה נעצרה ונחקרה על-ידי הגסטאפו.

בבריטניה התיישבה משפחת פרויד בהמפסטד, לונדון ואנה פתחה מרפאה משלה והחלה להרצות בנושא פסיכואנליטיקה של ילדים.

זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נפטר (ב- 23 בספטמבר 1939) זיגמונד פרויד.

משהחלה המלחמה, פתחה פרויד פעוטון בהמפסטד, אשר שימש בית מחסה לקורבנות המלחמה הצעירים.

ב - 1947 החלה להסמיך פסיכיאטרים לטיפול בילדים.