ב- 13 ביוני 1971 פירסם הניו-יורק טיימס את "ניירות הפנטגון": הם הדין וחשבון הסודי של משרד ההגנה האמריקאי בעניין מלחמת וייטנאם.
ב- 3 בספטמבר פרצו שליחי ניקסון למשרדו של פסיכיאטר על-מנת למצוא מידע על מדליף הניירות, דניאל אלסברג.
ב- 17 ביוני נעצרו חמישה פעילי מטהו של ניקסון כאשר נתפסו בעודם מנסים לפרוץ למטה המפלגה הדמוקרטית במלון ווטרגייט בוושינגטון הבירה.
בבחירות שנערכו ב- 7 בנובמבר 1972 נבחר ניקסון מחדש ומינה כסגנו את ספירו אניו(Agnew).
ב- 18 במאי 1973 החלו דיוני ועדת הסנאט אשר מונתה לחקור את הפרשה.
ביולי 1973 נתגלה כי ניקסון הקליט את כל השיחות אשר התקיימו בבית הלבן, ניקסון סירב להעביר את הקלטות לועדת החקירה ולארצ'יבלד קוקס, התובע המיוחד האחראי על החקירה.
באוקטובר, בצעד שגרר מחאה ציבורית עזה, פיטר ניקסון את קוקס.
בדצמבר נאלץ סגן הנשיא, אניו, להתפטר, לאחר שהואשם בשחיטות במהלך תפקידו כמושל מרילנד.
במהלך 1974 מיאן הנשיא להעביר לועדת החקירה את הקלטות המקוריות, אשר נחשד כי נשאו את העדויות המרשיעות נגדו.
ב- 24 ביולי 1974 נדרש ניקסון על-ידי בית המשפט להמציא את הקלטות החסרות. משהמשיך להתמהמה, המליצה, ב- 27 ביולי ועדת הסנאט להוציא 3 סעיפי גינוי כנגד ניקסון בגין נסיון להטות את הדין.
ב- 9 באוגוסט התפטר ניקסון וסגנו החדש, ג'ראלד פורד, מונה לנשיא.
בספטמבר 1974 חנן פורד את ניקסון.