שבועות מספר לאחר שנבחר לראש הממשלה, העניק בלייר לבנק האנגלי את הסמכות לקבוע שערי ריבית ללא התערבות הממשלה. במהלך כהונתו הגה בלייר תכנית הבראה כלכלית שהצליחה לרסן את האבטלה הגואה בבריטניה. בצעד מהפכני נוסף הביע בלייר את תמיכתו בהקמת פרלמנטים סקוטים ווולשים.
ביוני 1997 קרא בלייר לשיחות שלום עם השין פיין - זרועה הפוליטית של המחתרת האירית, ה-איי.אר.איי (IRA). בתשעה עשר ביולי הוכרזה שביתת נשק ובאוקטובר של אותה שנה נערכה פגישה היסטורית בין בלייר למנהיג השין פיין - ג'רי אדמס.
באפריל 1998 נחתם הסכם שלום בין ממשלת בריטניה והשין פיין, ובשנת 1999 זכתה צפון אירלנד באוטונומיה המיוחלת ובבית נבחרים משלה. בפברואר 2000 התפרק הפרלמנט, ופעילות מוסדות השלטון של צפון אירלנד הופסקה בעקבות סירובה של האיי.אר.איי להתפרק מנשקה. במאי חזרה השליטה בצפון אירלנד לידי ממשל עצמי, לאחר שראשי המחתרת האירית הודיעו כי ישובו לשולחן הדיונים בניסיון למצוא פתרון למחלוקת.
למרות הנסיונות להביא שקט לאזור, ביולי 2000 חזר הצבא הבריטי לפטרל ברחובות בלפאסט בעקבות מתח גובר בין קתולים לפרוטסטנטים שהוביל, שוב, להתנגשויות אלימות.
בלייר זכה לתמיכה רבה בבריטניה ובעולם בשל העמדה התקיפה שהפגין כלפי נשיא יוגוסלביה, סלובודן מילוסביץ', וכלפי צבא סרביה במהלך העימותים על רקע אתני שאירעו בקוסובו בשנת 1999. יוזמה זו, ששותף לה קנצלר גרמניה גרהרד שרדר, הייתה לאחד מהכוחות המניעים מאחורי התקיפות האוויריות של נאט"ו באזור.