משהו מוזר קורה לעצם קטן הנע סביב השמש. הוא לא גדול יותר מאוטובוס, מסתובב סביב עצמו במהירות מסחררת, ובמשך שנים שמו לב המדענים שמסלולו סוטה מעט ממה שהיה צפוי לפי כוח הכבידה בלבד. עכשיו מחקר חדש מצביע על בעיה בהסבר שנחשב עד כה לאפשרי, ומחזיר למרכז הבמה תיאוריה חריגה במיוחד של האסטרופיזיקאי הישראלי-אמריקאי פרופ' אבי לייב מאוניברסיטת הרווארד.
העצם, הנושא את השם 1998 KY26, התגלה בשנת 1998 ונחשב לאסטרואיד זעיר שקוטרו כ-11 מטרים. למרות ממדיו הצנועים, הוא מעורר עניין רב משום שהוא משלים סיבוב סביב צירו בתוך כ-5 דקות ו-21 שניות בלבד, ומחזיר כמות גדולה יחסית של אור שמש.
התאוצה החריגה שלו אינה אומרת שהוא דוהר לעבר כדור הארץ או עומד לפגוע בו. היא מתארת השפעה קטנה נוספת על תנועתו, מעבר למשיכת הכבידה של השמש וכוכבי הלכת. אבל מה בדיוק דוחף אותו? על השאלה הזאת אין עדיין תשובה מוסכמת.
המדענים חיפשו קרח - וגילו בעיה
בשנת 2023 זיהו חוקרים שהמסלול של 1998 KY26 מושפע מכוח נוסף שאינו מוסבר באמצעות כבידה בלבד. אחת האפשרויות שהעלו הייתה שמדובר ב"שביט אפל" - עצם שמשחרר גז, בדומה לשביט רגיל, אבל בלי לפתח זנב או ענן אבק שאפשר להבחין בהם בטלסקופ.
לפי ההסבר הזה, קרח החבוי מתחת לפני השטח מתחמם בהדרגה והופך לגז. כשהגז נפלט לחלל, הוא מעניק לעצם דחיפה זעירה, כמו מנוע רקטי חלש במיוחד.
אלא שמחקר חדש של קורבין הנסן ומסטושי הירביאשי מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, שפורסם בכתב העת המדעי Icarus, מטיל ספק באפשרות הזאת.
השניים בחנו את הטמפרטורות הצפויות על פני העצם ובתוכו לאורך מסלולו סביב השמש. הם מצאו שבכל התרחישים שבדקו, הטמפרטורות הממוצעות גבוהות מדי מכדי שקרח מים יוכל להישמר לאורך זמן בתנאי הריק של החלל.
גם באזורים הקרים ביותר, לפי המודלים, הקרח היה אמור להתאדות בהדרגה ולהיעלם.
"מצאנו ש-1998 KY26 הוא ככל הנראה אסטרואיד נטול מים", כתבו החוקרים.
המשמעות היא שפליטת אדי מים מקרח חבוי אינה נראית עוד כהסבר סביר לתאוצה החריגה שלו. עם זאת, המחקר אינו שולל את כל המנגנונים הטבעיים האפשריים שיכולים להשפיע על תנועתו.
וכאן נכנס לתמונה אבי לייב.
אבי לייב חושד: זו בכלל חללית סובייטית אבודה
פרופ' אבי לייב מוכר בזכות נכונותו לבחון הסברים חריגים לתופעות בחלל, לרבות האפשרות שעצמים מסוימים הם שרידים של טכנולוגיה מתקדמת.
אבל הפעם הוא אינו טוען שהעצם הגיע מתרבות חוצנית. החשד שלו מוביל דווקא לברית המועצות של שנות ה-80.
לייב ועמיתיו, אדם היברד ואדם קראול, העלו את האפשרות ש-1998 KY26 אינו אסטרואיד כלל, אלא פובוס 1, גשושית סובייטית ששוגרה לעבר מאדים ביולי 1988.
הגשושית נועדה לחקור את מאדים ואת אחד מירחיו, פובוס, אך הקשר עמה אבד בספטמבר אותה שנה בעקבות פקודה שגויה שנשלחה אליה מכדור הארץ. היא מעולם לא השלימה את משימתה, ומיקומה המדויק לא נקבע.
במחקר שפרסמו בספטמבר בחנו לייב ועמיתיו את האפשרות שהעצם שהתגלה עשר שנים לאחר מכן הוא למעשה אותה גשושית אבודה.
לטענתם, יש כמה פרטים שתומכים בהשערה.
ראשית, גודלו המשוער של העצם מתאים לסדר הגודל של חללית. שנית, הוא מחזיר כ-52 אחוזים מאור השמש הפוגע בו - שיעור גבוה יחסית, שיכול להתאים למשטחים מתכתיים.
בנוסף, החוקרים בנו מודל תלת-ממדי פשוט של פובוס 1 והשוו את השינויים הצפויים בבהירותה לנתוני התצפיות של 1998 KY26. לדבריהם, המודל התאים לשמונה סדרות של מדידות בהירות.
ומה לגבי התאוצה המסתורית? כאן לייב מציע שההסבר פשוט למדי: לחץ קרינת השמש.
אור השמש מפעיל כוח זעיר על גופים בחלל. במקרה של חללית בעלת לוחות סולאריים ומשטחים מתכתיים, הכוח הזה עשוי להשפיע על מסלולה באופן שאפשר למדוד לאורך זמן.
לייב ועמיתיו טוענים שמודל המתחשב בלחץ הקרינה על מבנה הדומה לפובוס 1 משפר את ההתאמה למדידות מסלולו של העצם.
"הדמיון בין המסלול של 1998 KY26 לבין מסלולה של החללית האבודה פובוס 1 מצביע על האפשרות שמדובר באותו עצם", כתב לייב.
אבל גם כאן יש סימני שאלה: כדי להתאים בין המסלולים נדרשות הנחות על תמרונים שהגשושית ביצעה לאחר שהקשר עמה אבד, ואין הוכחה שהתמרונים האלה אכן התרחשו. ההשערה של לייב עדיין לא אושרה, והעצם ממשיך להיחשב אסטרואיד.
נאס"א מרגיעה: הוא לא מהווה איום על כדור הארץ
אלא שלא כולם משתכנעים מההשערה של לייב. ג'ארד אייזקמן, ראש נאס"א, התייחס לתעלומה בריאיון לרשת פוקס ניוז והבהיר כי אינו מכיר ראיות לכך שהעצם הוא חללית אבודה. "לא ראיתי שום ראיה שמצביעה על כך שמדובר במשהו אחר מלבד אסטרואיד", אמר, והוסיף כי למרות התאוצה החריגה, אין כל חשש שהעצם יתנגש בכדור הארץ.
גם מחקר נפרד, שפורסם השנה בכתב העת Astronomy & Astrophysics, מציע הסבר שגרתי יותר. החוקרים ניתחו את האור המוחזר מ-1998 KY26 ומצאו שהרכבו מתאים לאסטרואיד סלעי שמקורו ככל הנראה בחלק הפנימי של חגורת האסטרואידים. מחקרים אחרים מצביעים על כך שאור השמש והחום הנפלט מפניו עשויים להסביר את התאוצה החריגה, גם ללא פליטת גזים.
בשנת 2031 התעלומה עשויה להיפתר
החלק המסקרן ביותר בסיפור הוא שלא בהכרח נצטרך להסתפק בניחושים עוד שנים רבות.
סוכנות החלל היפנית JAXA מתכננת לשלוח את החללית היאבוסה 2 למפגש קרוב עם 1998 KY26 בשנת 2031.
החללית כבר השלימה משימה מוצלחת לאסטרואיד ריוגו, שממנו אספה דגימות שהגיעו לכדור הארץ בדצמבר 2020. לאחר מכן, בזכות הדלק שנותר לה, נשלחה למשימה ממושכת נוספת.
היעד הסופי שלה הוא העצם הזעיר והמסתורי, שאותו היא צפויה לפגוש ביולי 2031.
מבחינת החוקרים, זו הזדמנות יוצאת דופן לחקור מקרוב גוף שקוטרו כ-11 מטרים בלבד, וללמוד על הרכבו ועל האופן שבו הוא נע בחלל.
מבחינת לייב, המצלמות של החללית היפנית עשויות לספק הפתעה גדולה בהרבה. "התחזית שלנו היא שבמקום קרחון, המצלמות של היאבוסה 2 יחשפו את הכיתוב 'תוצרת ברית המועצות'", כתב בהומור.
עד אז, 1998 KY26 ימשיך לנוע סביב השמש ולהתקרב מדי פעם לכדור הארץ. לפי חישובי מסלולו, בשנת 2039 הוא יחלוף במרחק של כ-16 מיליון קילומטרים מאיתנו, כך שאין סיבה לחשוש מפגיעה.
השאלה האמיתית אינה אם הוא מסוכן, אלא מה הוא בכלל.
האם מדובר באסטרואיד טבעי בעל תכונות חריגות, בשביט אפל שהמנגנון המניע אותו עדיין לא הובן, או בשריד של משימה סובייטית שנעלמה לפני כמעט ארבעה עשורים?
אם הכול יתנהל לפי התוכנית, בשנת 2031 נקבל סוף סוף הזדמנות לראות את התשובה מקרוב.