נחשפה זהותה האמיתית של בת הים שכל העולם האמין בקיומה

כמעט מאתיים שנה אחר כך, הסיפור חוזר לכותרות בעקבות תערוכה במוזיאון הטבע והמדע בדנוור שבקולורדו, שבה מוצג דגם של היצור. ג'ק דיילי, מרצה לכתיבה ולרטוריקה באוניברסיטת קולורדו בולדר וחוקר פולקלור, בחן את ההיסטוריה שמאחוריו במאמר שפרסם באתר The Conversation. לדבריו, הסיפור מלמד לא רק על כוחן של אגדות, אלא גם על תקופה שבה הגבול בין תגליות מדעיות למופעי בידור היה מטושטש להפליא. השאלה שהטרידה את המבקרים הייתה פשוטה: האם יצור כזה באמת יכול להתקיים?

בשנת 1842 הציג איש הבידור האמריקאי המפורסם פיניאס טיילור ברנום, המוכר כ-P.T. Barnum, את היצור במוזיאון האמריקאי שלו בניו יורק, תחת ההבטחה שמדובר ב"פלא הגדול ביותר בעולם". לטענתו, בת הים הגיעה מאיי פיג'י שבאוקיינוס השקט.

אלא שהמוצג היה שונה בתכלית מהדמות המפתה שהקהל דמיין. ברנום עצמו תיאר אותו באוטוביוגרפיה שלו כ"יצור קטן, מכוער, מיובש ושחור, באורך של כ-90 סנטימטרים. פיו היה פעור, זנבו מעוקל וזרועותיו מורמות, כך שנראה כאילו מת בייסורים קשים".

מאחורי ההצלחה עמד מסע פרסום מתוחכם במיוחד. ברנום הפיץ מכתבים לעיתונים בשמו של דוקטור גריפין, מומחה לכאורה שהחזיק בשלד בת הים. אלא שגריפין לא היה מדען אמיתי, אלא שותף למתיחה בשם לוי ליימן.

אלפי עלונים שהופצו ברחבי ניו יורק הבטיחו לקהל מפגש עם יצור מסתורי ממעמקי הים. הפרסום התמקד בדימוי המוכר של בת ים יפהפייה, אך מי שהגיע למוזיאון נתקל ביצור מצומק ומעורר חלחלה.

במאה ה-19, כשחלקים נרחבים מהעולם עדיין לא נחקרו לעומק והדיון המדעי על מוצא המינים הלך והתפתח, היו אנשים שהיו מוכנים לקבל גם טענות יוצאות דופן. חלקם אף העלו את האפשרות שבת הים היא יצור ביניים אבולוציוני, המחבר בין החיים בים לחיים ביבשה.

התשובה הרבה פחות רומנטית, ואולי אפילו מטרידה יותר: בת הים מפיג'י לא הייתה בעל חיים מסתורי, אלא יצירה מלאכותית שחוברה מחלקי גופות של בעלי חיים שונים.

המוצג של ברנום הורכב מגוף עליון של קוף שחובר לחלקו התחתון של דג. התוצאה נראתה כמו יצור אחד שעבר תהליך חניטה, והצליחה לבלבל חלק מהצופים.

מקורם של מוצגים כאלה במסורת בת מאות שנים ביפן ובאזורים נוספים במזרח אסיה. בפולקלור היפני מוכרים יצורים בשם נינגיו, בני ים בעלי מראה מפלצתי, שלפי האגדות מסוגלים להביא מזל רע או להעניק חיי נצח.

על פי המחקר ההיסטורי, בת הים שהציג ברנום נוצרה בידי דייג יפני בתחילת המאה ה-19. הדייג טען שלכד אותה ושהיא ניבאה מגפה שתפגע בפוריות התושבים. לדבריו, החזקת תמונה של היצור תוכל להגן מפני האסון.

בהמשך נרכש המוצג בידי מלח אמריקאי בשם סמואל בארט אידס, ולאחר שעבר בירושה לבנו נמכר למוזס קימבל, איש מוזיאונים מבוסטון. קימבל הוא שהציג אותו לברנום, שזיהה מיד את הפוטנציאל המסחרי.

גורלו של המוצג המקורי אינו ברור. ייתכן שנהרס או ניזוק בשריפה באחד המוזיאונים שבהם הוחזק. הפריט שמוצג כיום בדנוור, השייך לאוסף מוזיאון פיבודי באוניברסיטת הרווארד, מוגדר בידי המוזיאון כהעתק, ואין ודאות שהוא זהה למוצג המקורי של ברנום.

מעניין שגם בתקופה המודרנית ממשיכים חוקרים לבדוק מוצגים דומים. בשנת 2023 ערכו חוקרים וסטודנטים באוניברסיטת צפון קנטקי צילומי רנטגן וסריקות CT ל"בת ים מפיג'י" אחרת, שהגיעה במקור מיפן ונשמרה במוזיאון באוהיו. הבדיקות הראשוניות העלו שהיא מורכבת מחלקי דג, מרכיבים דמויי קוף וייתכן שגם מחלקי זוחל.

לדברי דיילי, בת הים מפיג'י היא דוגמה מרתקת לאופן שבו הונאה שנועדה לבדר את הציבור הצליחה לחדור גם לדיונים אינטלקטואליים רציניים על טבע ואבולוציה.

הסיפור שלה מדגים כיצד שילוב של מיתולוגיה, מראה משכנע ומסע פרסום מוצלח יכול להפוך יצירה מלאכותית ל"תגלית" שמעסיקה ציבור שלם. ובמקרה הזה, כל מה שנדרש היה קוף, דג ואיש אחד שידע בדיוק איך למכור את הסיפור.