מנהל את שיבא וגם מפקח עליו? הבעיה במינוי של קרייס

בשנותיו בשיבא הוכיח קרייס שהוא יודע להוביל שינויים ולשלב בין ניהול שוטף, יוזמה ותכנון לטווח ארוך. היתרון הזה חשוב במיוחד במינוי זמני: למי שנכנס לתפקיד לכמה חודשים אין בהכרח כמה חודשים ללמוד אותו. קרייס מכיר את האנשים, את מוקדי הקושי ואת האילוצים, ויכול להתחיל לקבל החלטות מהר.

איש אינו יודע כמה זמן יימשך מילוי המקום. הוא עשוי להסתיים בתוך חודשים, אבל אם הקמת הממשלה הבאה תתעכב או אם יהיו בחירות חוזרות, גם כהונה שהחלה כפתרון ביניים עלולה להתארך. לכן צריך לקבוע מראש איך יופרדו התפקידים, במקום לחכות להחלטה הראשונה שתעמיד את שני הכובעים במבחן.

נניח שמשרד הבריאות נדרש להכריע בבקשה של שיבא. מי יקבל את ההחלטה בשם המשרד? ומי ייצג את עמדת בית החולים? זו שאלה על חלוקת סמכויות, לא על יושרו של קרייס. אפשר לסמוך על שיקול דעתו ועדיין לצפות מבתי חולים אחרים לדעת שהבקשות שלהם נבחנות באותם תנאים. הציבור לא צריך לחכות להחלטה מוטה כדי לשאול אם המבנה מאפשר פיקוח עצמאי.

בתקופת כהונתו של קרייס במשרד הבריאות, יש למנות לשיבא מנהל בפועל עם מלוא הסמכויות והעצמאות הדרושות לניהול בית החולים. במקביל, הסדר ניגוד העניינים צריך לקבוע במפורש באילו החלטות פרטניות הנוגעות לשיבא קרייס לא יעסוק, ומי יכריע במקומו. אם ההסדר רק יאמר שעליו "להימנע מניגוד עניינים", הוא ישאיר את השאלות הקשות פתוחות בדיוק לרגע שבו תידרש הכרעה.

צריך גם לשמור על היכולת של קרייס לנהל את משרד הבריאות. העובדה שמדיניות ארצית משפיעה גם על שיבא אינה יכולה, כשלעצמה, להוציא אותו מכל דיון שנוגע לבתי החולים. ההסדר צריך להבחין בין החלטה פרטנית על שיבא לבין החלטה שחלה על המערכת כולה, ולהבהיר איך מטפלים במקרים שבאמצע. ככל שמילוי המקום יתארך, כך תגבר החשיבות של הפרדה בפועל.

חיים כץ בחר באדם שיודע לקבל החלטות קשות. עכשיו עליו לדאוג שכשקרייס מקבל החלטה במשרד הבריאות, יהיה ברור בשם מי הוא מקבל אותה.

ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות ודיקן (בפועל) בית הספר לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה